• כתב חובת הלבבות: שאם השי"ת עשה נס לאדם מסוים או לאבותיו, הוא חייב להודות לו על כך תמיד, ואם אינו עושה זאת הרי הוא כפוי טובה! הוא הדין, אם אירע נס לאומתנו הרי שאנו צריכים לשבח על זה בכל פעם שמגיע אותו הזמן, ואין זו רשות, אלא חובה.
  • רשב"י גדול הקבלה, ששמו נתקדש לדורי דורות, הגיע לדרגתו על ידי התבודדות במערה, ועמל מפרך של תריסר שנים בתורת הנגלה והנסתר. גופו היה מכוסה בחול, אבל נשמתו ריחפה במרומי מרומים. כך ורק כך, יכל להגיע לאן שהגיע. פעם היו 'נביאי- שקר' היום יש 'מקובלי-שקר'. אותם יש לחשוף ולהוקיע, מהם יש לברוח ולהתרחק, שכן סכנתם מרובה. וכל המתחבר להם עוונו ישא.
  • חג הפסח הוא חג העצמאות המדינית, שהיא טפלה לגבי העצמאות הרוחנית שנתנה לנו בשבועות. כדי להדגיש זאת, אנו סופרים את הימים במספרים עולים, עד ליום החמישים, שבו מקבלים את התורה. 'חירות מדינית' בלי משמעות רוחנית אלוקית, אין בה שום ערך לעם ישראל. חז"ל קראו ליום זה 'עצרת,' כי בו זכו לאחדות שלימה בלב אחד. השפע הרוחנית בכל חג הוא כפי שהיה בפעם הראשונה
  • כתב הרמב"ם: "אע"פ שהתשובה והצעקה יפה לעולם. בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר 'דִּרְשׁוּ ה' בְהִּמָּצְאו קְרָּאֻהוּ בִּהְיותו קָּרוב' (ישעיה נה, ו) ... יום הכיפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים, והוא קץ מחילה וסליחה לישראל.
  • היוצא מן הדברים, כל שאיפתם של ישראל להיגאל צריכה להיות לא כדי, שיהיה להם טוב יותר, שינצלו מפוגרומים וכיוצ"ב, אלא כדי שיוכלו להלל ולשבח את שמו ית' באופן הנעלה ביותר ובכך, יתקדש שמו ברבים! ברצוני לברך את ציבור מקבלי השיחה, שתרבה בליבם השמחה, שיזכו לפתח בליבם אהבה ואחווה לכל אחד ואחד מישראל. שנזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה!
  • אולם, לאור המתבאר, העניין מקבל עומק נפלא! שני זמנים אלה נוצרו על ידי עבודת הקודש של עם ישראל. יום כיפור – על ידי הצום והתפילה שערכו, בעת שהיה משה בשמים. יום פורים – על ידי שקיבלו את התורה מתוך אהבה ושמחה

עמודים