• רש"י שהצהיר על עצמו, פעמים רבות, ואני לא באתי לפרש, אלא פשוטו של מקרא, התקשה בכוונת המילה ' ראה החלתי', שפירושה, שהקב"ה הראה למשה תמונה מסוימת
  • למה לא נודע מקום קבורת משה? כל ספר דברים הוא נאום פרידה של משה רבינו מצאן מרעיתו, פרשת האזינו היא הסיום שלו. היא נאמרת ביום האחרון לחייו והיא מוגדרת כ'שירה' וכך היא אכן כתובה בספר התורה.
  • הכל יודעים, שעשרת הדברות הם היסוד והשורש לכל תרי"ג המצוות. כשהוריד משה את לוחות האבן, ועליהם כתובים עשרת הדברות, היו בידיו שני לוחות, האחד מימין ואחד משמאל. אגב, כמעט בכל בתי הכנסת, אשר בהם מציגים מעל לארון הקודש דמות של לוחות הברית, הצורה שגויה!
  • "וַיֵּלֶךְ משֶה וגו'. וַיֹּאמֶר אֲלֵּהֶם בֶן מֵּאָה וְעֶשְרִים שָׁנָׁה אָנֹּכִי הַיוֹּם" - פרשתנו עוסקת ביומו האחרון של משה רע"ה. הוא הולך לבני ישראל ואומר להם, שהגיעה עיתו להסתלק מן העולם. הוא אומר להם דברי חיזוק ועידוד, שהם יזכו למה שלא זכה הוא, להיכנס אל ארץ הקודש, תחת הנהגתו של תלמידו הנאמן, יהושע בן נון.
  • מצוות ביכורים, והבאתם. קריאת פרשת הביכורים בבית המקדש באו בנפש הישראלי הכרת טובה לבורא, על הארץ הטובה שהנחיל לנו ועל המזון שהוא זן אותנו. ומכך להגיע לעבודת ה' מתוך שמחה. כך גם נגיע להכרת הטוב לזולתנו, לכל בני אדם הסובבים אותנו: הורים, בני זוג ואחרים.
  • התורה נלמדת בארבעה אופנים: פשט, רמז, דרוש, סוד ונתנו לכך קדמונים כינוי "פרד"ס". נראה אפוא, במצוות "השבת אבידה" הידועה ומוכרת לכל, באופן של 'הפשט' על פרטיה ודקדוקי הלכותיה, כיצד ניתן לרדת לעומקה על דרך הרמז.
  • בסיומה של פרשת מסעי החותמת את ספר במדבר, שהוא למעשה סופה של התורה. שכן ספר דברים, נקרא "משנה תורה". אנו מוצאים את מצוות ערי המקלט.
  • אמנם, כבר שאל פעם הגה"ק מקלויזנבורג זצ"ל בעל "שפע חיים", למה היה צריך מרן לכתוב סעיף זה בסימן מיוחד?
  • הקדמונים חילקו את המצוות לשני חלקים האחד – שבין אדם למקום, והשני – שבין אדם לחברו. ואף עשרת הדיברות, שהן יסוד התורה, החקוקות על לוחות, חולקו באופן זה, על הלוח הראשון – מצוות של בין אדם למקום, על הלוח השני – מצוות של בין אדם לחברו.

עמודים