• מידת הפחד שנבראה בנפשו של האדם, תפקידה ליצור מצב של יראת שמים. אם היא ממלאת ייעוד זה, הרי שאין האדם ירא משום דבר בעולם. אם אין באדם יראת שמים, ממילא הוא צובר עבירות. נשמתו בחלקיה הגבוהים יודעת, שיש דין ויש דיין, וצפויים לבוא עליה עונשים קשים, ולכן היא משדרת תחושות פחד לחלקה התחתון, המכונה 'נפש,' הנמצא בתוך הגוף. לכן, האדם שמרגיש פחד, סימן שיש בידו חטאים ועליו לחזור בתשובה בטרם יבואו עליו יסורים.
  • מתוך תוכחתו הקשה והנוקבת של משה רבינו, כנגד בני גד ובני ראובן, למדים אנו, שחטאם היה קשה מזה של קודמיהם, חטא העגל, מרגלים וקרח. על פניו, הדבר נראה תמוה! אולם, האירו רבותינו את עינינו אשר 'מחלת' חמדת הממון, בהיותה נפוצה ואין הנגוע בה חש רגשי אשם, אף אנו לא רואים בו חוטא הצריך תיקון, בכך הופכת היא להיות למחלה מאוד מסוכנת, אשר יש לעקרה מן השורש
  • אהרן מתבקש לתפקיד כהן גדול. הוא מסרב מפני שהוא מתבייש, כיוון שעשה את העגל. משה אומר לו, שלמרות זאת, עליו לכהן בתפקיד. אהרן עשה את העגל, ולקח על עצמו את החטא והעוון כדי להקטין את חטאם של ישראל, כדי למעט את עונשם. מי שחומל על ישראל יותר מאשר על עצמו, אהוב אצל המקום. יש מעשים שנראים כרווי תשוקה, ולמעשה מהותם כולה קדושה. כמובן, שיש מעשים בעלי משמעות הפוכה. השי"ת שופט את האדם לפי כוונת הלב האמיתית. החכם לפי חכמתו, והתמים לפי תמימותו
  • בפרשת שילוח הטמאים מן המחנה מרמזת התורה על שילוחם של ישראל – הגלייתם מארץ ישראל – באם יעברו על מצוות התורה. מרומזות ארבעת הגלויות: בבל, מדי, יון ואדום. גם צורת ההגליה ואופניה כלולה ברמזים. אבל, גם הגאולה מופיעה באותם רמזים. עם ישראל יחזור בתשובה באחרית הימים, בכל מקומות פזוריו. אבינו מלכנו הוא זה שיגאלנו והוא זה שיטהר את ישראל, כשם שהמקווה מטהר את הטמאים. לשמחתנו, חזון זה הולך ומתגשם לנגד עינינו. מכתב מישראלי שחזר בתשובה בבית סוהר באירופה
  • בית המקדש נועד להיות מקום בו יזכו ישראל לטהר נשמתם לעבודתו ית'. המקדש וכליו היו צינורות להורדת השפע האלוקי מן העולמות העליונים אל עולם החומר, לכן היה צריך לדייק מאוד בצורתם ובמידתם. הרבי מרופשיץ: והארון היה כוח של "עינא פקיחא" – מסמל השגחה וגילוי פנים. לכרובים היה כוח של "עפעפיים" – מסמלים הסתר פנים, לכן האות נ מסמלת נפילה והאות ס הדומה לעין, מסמלת תקומה. בבית ראשון היו עשרה ניסים. בית שני קדושתו פחותה, אבל גם בו היה גילויי השגחה בעוצמה גדולה.
  • דעת הרמב"ם שלרשע גמור חוסמים את הדרך לתשובה, כפי שנחסמה בפני פרעה. דעת מפרשים אחרים, שהדרך לתשובה פתוחה תמיד בפני הכול, אף אם הרשיע ביותר. הכבדת לב פרעה, משמעותה, חוסר עזרה לחזרה בתשובה. בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב, ממנה נולדים הרהורי - תשובה בליבות בני אדם. למרות שאלישע בן אבויה שמע בת קול, שאין - תשובתו מתקבלת, בכל אופן יכל לחזור בתשובה!
  • בניסיון השביתה בשבת, עמדו ישראל כמעט בכל הדורות בהצלחה. הרי, שניסיון השביתה בשנת השבע, הוא הרבה יותר קשה. ולכן, גם בתקופת הבית הראשון לא שמרו שבעים שמיטות. ברם, משעה ששומר הישראלי את שנת השבע, מפקיר את שדהו, ניזון מפירות שיש בהם קדושה, זמנו מאפשר לו לשבת על התורה ועל העבודה, הרי, שהוא כולו מחובר אל בורא שמים וארץ, והוא רוכש את מידת הביטחון בה' בעוצמה גדולה מאוד
  • עיקר תכלית הימצאות האדם בעולם, היא לעמוד בניסיון. ככל שהאדם במעלה גבוהה יותר, מזומנים לו ניסיונות קשים יותר. "דור דעה" - בהיותו בשיא המדרגה, לאחר אמירת השירה, זומן לו ניסיון, האם 'ידבר בנחת'? המידה הקשה ביותר היא 'קשה עורף', בגלל שכלל ישראל היו נגועים במידה זו, - ביקש ה' להשמידם. מי שיש בו מידה זו, אינו יכול לחזור בתשובה. מידות רעות חמורות מעבירות מעשיות. תלמיד הוא מי שמבטל את דעתו לחלוטין לדעת הרב.
  • כהן ונזיר אסור להיטמא למת, שיש מי שיקבור אותו. אבל, אם מת מוטל בלי קובר, אף לכהן גדול מותר לקוברו. אף אדם שהולך לעשות מצוה חשובה ביותר – פסח או מילה – ונתקל במת-מצוה, חייב לעסוק בקבורתו, אפילו אם לא יוכל לקיים את המצוה, משום שיש בכך פגיעה ב'כבוד-הבריות.' אף בהמה שנכשל בה אדם ונהג בה כמנהג בהמות, יש להורגה, מפני שהיא מזכירה לאנשים זיכרון שיש בו משום פגיעה ב"כבוד האדם,"צלם אלוקים"

עמודים